Mayko

12/08/2026

11/08/2026

זו הייתה טעות לנסות לרתום אותך לטיפול.
הוצאתי את המשאבים והאנרגיה שלי במקום הלא נכון. הרי אני זו שתמיד אמרתי: מי שלא רוצה ללכת לטיפול, וסוג של “מכריחים” אותו - זה יוצר סלידה. אז מה בכלל התועלת בתהליך כזה?

עברתי בהתעקשות על דרך מסוימת שתהיה לנו טובה, ועכשיו אני רואה שעצם הפעולה הזו היא כבר מתכון לכישלון.
ואתה עברת בהתעקשות שאנחנו יכולים לפתור את זה בעצמנו. ההיצמדות שלך לדרך שלך להוציא אותנו מזה, עיוורה אותך מלראות אותי ואת הצרכים שלי. השנים עברו ועייפות החומר כבר הייתה כל כך נוכחת.

במקום לראות את האמת שמתקיימת - ששנינו לא משחררים ולא מתמסרים.
מקשיבים לקולות בראש ונכנסים לעמדות אחד מול השנייה כל היום.

לך היו את המקומות שהלכת אחורה מולי ובאת לפייס.
ולי היו את המקומות שהבלגתי מולך ולא נכנסתי לריב.

אם לומר ששנינו עשינו בזה את מה שהרצון האמיתי שלנו - לא, אני לא יכולה לומר את זה.
כי בשני המצבים כל אחד מאיתנו ויתר על עצמו בשביל שלום. אבל אז אני שואלת: מה הבעיה לוותר בשביל שלום?
האם זה בכלל אפשרי להיות שניים בעולם שיתאימו כמו כפפה? ואולי זו הפנטזיה והטרגדיה הכי גדולה של האנושות?

אני רחוקה מלהיות מושלמת.
אני גם לא יודעת להגיד מה זה מושלם. זה משתנה מאדם לאדם ואין בכלל דבר כזה "הדרך הנכונה".

הניסיון הבלתי פוסק הזה לשליטה - איך האחר יגיב עכשיו כדי שיסתדר עם הרגש.
או הניסיון הבלתי פוסק הזה לשליטה שהאחר יודה שהוא התנהג כמו מניאק, ובגלל זה יש את הרגש הזה.
זה בולשיט אחד גדול. ה-בולשיט.
ההתמכרות לריגוש רק כדי להרגיש חיים.
אלו לא חיים. זה שדה קרב של רגשות סוערים, נוטפי מיניות אלימה, תחרותית ומענישה.

אין לי רצון להשתתף בזה יותר.
אני מודה שזה כל מה שידעתי וזה לא בושה.
יש לי הבנה לאיך הגענו לזה.

ואני שמה שיפוטיות בצד. היא מעוורת אותי מלראות את האמת האמיתית של אותו רגע קטן של כניעה ואהבה טהורה שחווינו שם בהתחלה, לפני שמשהו התפתח והפך לכזה כאוס.

אני רואה את אותה תלות רגשית שנולדה מתוך מקום מאוד כמהה לחברה.
זה הכל!

משפט ששמעתי:
מה האדם רוצה וצריך בשביל להיות?
קורת גג, מה לאכול וחברה. כל השאר זה בונוס.
זה הכל.

אבל אני לא מוותרת.
מרימה את עצמי כל פעם מחדש.
הנני לוחמת אור. לוחמת שלומדת לשחרר את החושך מתוכה ולהיכנע לאור האוהב להראות לי את הדרך.
לסמוך, לא לפחד ולא לוותר עליו, כי הוא זה אני ואני זה הוא.

והזמן? יש מלא זמן. אין לי מה לפחד מהזמן.
הזמן הוא פה רק כדי להראות לי את נתיב ההתפתחות וההתקדמות שלי. זה הכל.

אני מתעלה מעל מגבלות הגוף המנסה למשוך אותי למטה, אל תוך אשליית הנראות והחומר.
זה לא משנה איך זה נראה, זה משנה איך זה מרגיש.
מרגיש שלווה או סערה.

אז בסערה עשיתי מאסטר.
עכשיו אני פנויה להיות מאסטר בשלווה.

09/08/2026

05/08/2026

שניים יכולים להיות באותו הרגע יחד,
אבל כל אחד מהם חווה חוויה שונה לגמרי.

ועכשיו בואו נכניס רגע קטן של בהירות:
האם שניהם בהודיה?

אם כן, זה המשותף.
וזה בכלל לא משנה אם החוויה שלהם שונה.
שניהם בהודיה, ושניהם בוחרים להתמודד עם מה שמגיע בקבלה מלאה.
בין אם זה רגע של שמחה, עצב, הילולה או בהלה,
הם בהודיה.

אם אחד מהם יצא מהודיה, או מלכתחילה לא היה שם,
הוא יחזיק בעמדה.
ולשניהם לא יהיה קל.
כי גם אם אחד בהודיה, השני נמצא כאילו במציאות אחרת.
והפער נוכח.

הודיה היא ערך עליון.
היא מחברת אותנו אל עצמנו.
היא מזכירה לנו בכל רגע על מה שיש.
וכשהאדם מוקיר את היש,
האין לא מתקיים.
וכך גם הפער.

הודיה. היש.
היא בחירה.
כי תמיד בידינו הבחירה לבחור:
את היש או את האין.
שניהם בסדר.
שניהם מתקיימים.
בדיוק כמונו.
לפעמים נהבהב בין שניהם,
עד שנדע בידיעה מוחלטת
שמשאלת הלב היא
הודיה.
ונבחר רק בה.

ולמען חווית משתמש מיטיבה,
אנחנו נרצה להיות מוקפים באלו הבוחרים כמונו.
שם יהיה לנו קל בבחירות שלנו.
תהיה לנו סביבה הומוגנית,
ונוכל להתרחב בתוך עצמנו
וכלפי חוץ, אל הסובבים אותנו.

בסרטון אורי שלי קראה לי לשבת לידה,
ושרה לי שיר הודיה ספונטני.
אני בהודיה עליה.
זה בכלל לא ברור מאליו שהילד שלנו יהיה בהודיה עלינו, על הוריו.
זכיתי.
ואני בהודיה ענקית.

26/07/2026

אחד הפחדים שהחזקתי בהם
היה לאהוב ללא תנאים, מתוך מסקנה שהגעתי אליה שאני עלולה להיפגע, שליבי לא מוגן.

כמובן שמתוך אמונה זו הדרך הראתה לי שוב ושוב איך “פגעו” בי בכל פעם שנתתי אמון.
כי זו תפקידה של המציאות, להראות לנו את התוצאה של מה שאנחנו מחזיקים.

אך לתת אמון זה משהו מובנה אצלי. זהו תום שהתחיל בילדות. אך ככל שהתבגרתי ו”נפגעתי”, התום הזה הפך לתום שורד והתבטא בריצוי. ובכך יצר עבורי מסלול של קורבנות. אני בטוחה שהרבה יכולים להזדהות איתי כאן.

לצד זה יש דיסוננס גדול, כי תמיד ידעתי שאני חזקה. אז איך חזקה וקורבנות יכולות להחזיק יחד מבנה?
גם את זה היה עליי לגלות בדרך.

הבנתי שאשמה היא הדבק המחבר בין השניים.
האשמה היא פיגמנט מתעתע.
היא מספרת סיפור כיסוי. סיפור שיוציא אותי חפה מפשע ויספר לי איך פוגעים בי על לא עוול בכפי,
והיא תעוור את עיניי מלראות את האמת האמיתית לגבי הרגשות האמיתיים שלי. ובכך היא סוגרת את הלב מלהיפתח באמת, ולחוות אותי בצורה נקייה ובטוחה להרגיש הכל.

אז היה עליי ללכת ולראות את המקומות שבהם הכחשתי את רגשותיי האמיתיים. ובעצם מנעתי מעצמי לבחור בתגובה הרגשית שמטיבה איתי, שמסבירה לי ולאחר איפה אני עומדת בסיטואציה.
היה עליי גם לראות את התגובות הרגשיות שכן יצאו ממני, ואיזו תגובה הגיעה אליי בהתאם.

זו עבודת אלכימיה של הנפש.
והנפש היא כה עדינה, סופגת הכל כמו ספוג.
הבנתי שאני חייבת לשמור עליה.
הבנתי שהתעלמתי ממנה כל הזמן הזה.
והתעלמות זו אלימות.

אז יד ביד
אני והיא
ולא אחת נגד השנייה
שנינו כאחד.

אנחנו עושים את זה ❤️

לאמיצים שרוצים ליווי במסע - שלחו הודעה ונבדוק התאמה 🦋

25/07/2026

חופש גדול 2026
🪞סרטון המחבואים הגדול🪞
שחקניות: אמא ואורי
על הרעיון : אורי
על העריכה : אמא
על הדיבוב : אורי
תנו לייק אם נהניתם😎🔥😍 #חופשגדול #מחבואים #ילדותיהשניה