11/01/2026
הי מוכנות לפוסט שיתוף של שלושה חודשים אחורה? כי הוא ארוך אבל חשוב, והכי חשוב לי פה להעביר זה מודעות בנושא. 20.10 היה הניתוח הקודם, לפרוסקופיה (לבדוק שהגידול לא שלח גרורות וכריתה של בלוטות הלימפה) וקוניזציית סכין (כריתה של צוואר הרחם עם הגידול ולשלוח לפתולוגיה לבדיקת חדירת הגידול)
קיווינו ציפינו חשבנו שזה יסתיים שם, חיכינו לתוצאות שהגיעו ב 7.12 ביום נישואין שלנו אירוני משהו.. ונאמר לנו שאומנם הגידול לא שלח גרורות אבל החדירה שלו עמוקה 1.8 סנטימטר וחדר לעוד אזורים ולשוליים ואין ברירה וצריך ללכת לניתוח כריתת רחם, לא האמנתי לא רציתי להאמין התעקשתי שיעשו שוב ועדה לנסות ללכת על הניתוח טרכלקטומיה (כריתת צוואר רחם ושימור פוריות), בינתיים הלכתי לחוות דעת שנייה שאמרה את אותו הדבר לצערי ושללה את אופציה של ניתוח טרכלקטומיה מאחר ולא אוכל להחזיק הריון והניתוח הזה נועד עבור זה ואם לא אוכל להחזיק הריון אז זה לא רלוונטי מה גם שהניתוח הזה מסוכן יותר עבורי והסרטן יכול לחזור מהר יותר והעובר יכול לצאת בשבוע 20 ועם מומים וכל מיני סיכונים ואחרי 2 כריתות הסיכון גבוה, הלכתי הביתה מאוכזבת, מתוסכלת ועם כל קשת הרגשות, לאחר שבוע התקשרו אלי מבי״ח מאיר וזימנו אותנו לשיחה, הפעם היו שם כמה רופאים ״מה שנקרא הוציאו את התותחים הכבדים״, ואמרו והסבירו ופירטו לי מה שפירט לי הרופא מחוות הדעת השנייה ואין ברירה וצריך כריתת רחם ויש בהילות של זמן כי הוא התפשט לעוד אזור והשלב הבא שלו זה להתפשט לאיברים - כבד, שחלות, ריאות… הייתי בדיכאון אמיתי אחרי זה אבל הבנתי שאין ברירה..
נקבע מועד לניתוח 5.1 התאשפזתי כבר יום לפני, אבל לא לפני שמילאתי מצברים יצאתי לשישבת בצפון עם חברה לספוג ירוק שקט וחיבור רגע לעצמי, חברות שלי שלקחו אותי לכל מיני מקומות בארץ כגון מחנה יהודה מי ידע שיהיה כיף שם? לרקוד באמצע שוק אמרתי להן? רקדנו ועוד איך רקדנו, סגרתי את 2025 עם חברות שלי ובעלי שלי והתקרחנו. ועכשיו אני אחרי הניתוח בבית מיום חמישי סובלת כואבת מתאבלת על מה שאין ומודה על מה שיש לאט לאט אקום בחזרה כי החיים הם החיים והם מעל הכול.
כרגע נותר להמתין לתוצאות פתולוגיות עוד חודש ונקווה שזה נגמר בניתוח הזה ולא נצטרך להמשיך להקרנות.
מקווה שהשיתוף הזה כמו הקודם ששיתפתי יביא נשים להיבדק ולא להתבייש ולשאול את כל השאלות עם הגניקולוג שלכן, יש חיסון ויש בדיקת פאפ לגילוי מוקדם. 🫶🏻
