23/12/2018
יובל המדהימה פותחת את הלב ומזכירה לנו מאמיס יקרות שלכולנו יש חששות ופחדים והכי חשוב זה לשתף ולהוקיר תודה על הטוב שיש!
השבוע גיליתי תופעה חדשה, עוד מתנה מתוקה כזו שההריון נותן לברות המזל שבינינו - סימפיולוזיס.
לקח לי בערך שלושה ימים לכתוב את זה ולהגות את זה ללא טעות. זה בעצם אומר שהאגן שלנו מכין את עצמו טוב מידי. הוא מתרחב יתר על המידה (כמה כיף) והורמוני ההריון מדללים את הסחוס בין העצמות.בגדול, בכל שינוי תנוחה קטן את זוכה להרגיש את עצמות האגן פוגשות אחת בשניה.
זה לא נעים בדיוק כמו שזה נשמע.
ההריון השני שלי (בניגוד לקודמו שהיה חוויה רוחנית מתחילתו ועד סופו) מאתגר אותי. הוא מפגיש אותי עם מקומות אפלים שלא ידעתי שקיימים בי בכלל.
מה זה אומר להיות אישה, להיות כלי לחיים חדשים - למשפחה שלנו .
כמה אנחנו נותנות ומקריבות מעצמנו למען ההמשכיות...
הגוף המשתנה, הנשמה ,העצבים הרופפים ובמקרה שלי גם את הקריירה באיזשהו אופן. מצאתי שההריון מגדיר אותי בעל כורחי, את קיומי בעולם.הוא מי שאני. ומה שאני. כרגע.
אני יודעת שזה לא “פוליטיקלי קורקט”. אבל זה לא קל לי. ובעיקר לא קל להודות - שקשה ואף עצוב לפעמים בתהליך היצירה האלוהי הזה, התהליך הגדול של חיי .
איזו מן אישה אני? איזו מן אמא אהיה לילד הזה? למה איכפת לי מעצמי ולא ממנו?
למה? ככה! כי אנחנו לא פחות חשובות.
כמו כולנו גדלתי על ההנחה ש״אמא שמחה, ילד שמח״ אז אני מנסה בכל יום למצוא קצת שמחה. וזה לא תמיד קל. תודה לאל שיש לי שני גברים הורסים בבית שלמרות הכל מצליחים בכל זאת לשמח אותי. ואחד מהם אפילו לקח אותי לפאריז עכשיו. תודה על זה ותודה על בריאות, ושבת שלום.
Yuval Scharf Shaban
