01/01/2026
למצוא את הקול שלי.
אחרי שנים של ניסיון כנראה מגיע מין רגע מסוים שאתה מחדד את ההגדרה שלך, שאתה מבין איזה ערך מזוקק אתה מביא איתך שלאחרים אין,
או שבעצם -לך יש.
אז אני: מעצבת בגדים (מעצבת אופנה קוראים לזה). זה אומר:
לעצב בגדים, לתכנן אותם, לברוא אותם, לבחור את הבד, לשרטט את הסקיצה, להבין את הצורך, להרגיש מהבטן מה נכון לעכשיו, וגם למחר, לתת השראה, להחליט בין כל הרעיונות הרבים, להמר על המוצלח מכולם.
ואז כמובן להשלים את כל הגימורים והפרטים הקטנים, לתת לתדמיתן, לגזירה, לתפירה- למדוד, לשפר, להוסיף, לשייף, לדייק, לקצר, להאריך, לשנות, לתעדף, לתמחר, לאהוב, להתלהב, להתאהב, לרצות את הפריט! להתרגש ממנו כשהוא חדש ואחר ושונה מקודמיו, לחכות לו בסבלנות- שיוולד, שיבשיל, ואז לתת שוב לתדמיתן, לגזירה, לתפירה לגיהוץ- זהו נולד!
ואז עולות שאלות. הוא יהיה אחד ויחיד או שיהיו עוד כמוהו, דומים לו? לייצר בצבעים נוספים? בדים נוספים? מידות... כמה מידות? חשוב שיתאים לכולן, שיהיה אהוב, הכי חשוב, שיהיה נחשק.
והוא לא שלך, הוא לא שלך פרטי יותר, הוא לעולם, את היית הפונדקאית, גידלת אותו הגית אותו, ואז שיחררת אותו.
לקוחות-קליינטיות-נשים- מודדות, בוחנות, ממששות, בוחרות! אוהבות אותו, רוצות אותו, משלמות עליו, מעריכות את העבודה שהושקעה, את המחשבה על כל פרט. הוא מחמיא להן, הוא נעים להן, הוא מספר להן משהו שרק בינו לבינן, זהו... הוא נארז להן יפה בשקית, הוא קופל בעדינות ובכבוד, והן יוצאות איתו מהחנות, לחיים שלהם- לחיים שלו ושלה. ואני, כל מה שרציתי כשעיצבתי אותו, זה שייקחו אותו, שיאהבו אותו, שממש ממש לא יוכלו לוותר עליו והצלחתי!
אז למה קצת עצוב לי לפעמים?
לראות שהוא כבר שלה, שהיא זכתה בו ?
והרבה שואלים,
מירית, מאיפה הסבלנות? מאיפה התשוקה שלא נגמרת?
הקול שלי הוא הנתינה שלי.
היא ללא גבול הרבה פעמים, כי היא זו שממלאת אותי בעצם כל פעם מחדש.
עשרות אלפי פריטים כבר עיצבתי.
הפריטים שלי כבר נקנו במיליונים לאורך 20 השנים שאני עצמאית. עדיין, האהבה היא שמזינה אותי, אהבת הנשים המתרגשות מהפריטים שעיצבתי, היא כור מחצבתי, סלע קיומי. הרצון לשוב ולהפתיע עם עוד עיצוב מרגש, עוד גיזרה מנצחת, מפעם בי כל פעם מחדש, נברא במוחי העיצוב הבא...
הכישרון שלי לעצב את הפריטים המחמיאים,
שיימצאו להם נשים וארונות רבים ומגוונים, הוא כישרון נדיר, אני יודעת, אין לי ספק בכך, אבל גיליתי כישרון נוסף,
כישרון לרפא נשים שקשה להן לאהוב בקלות, לקבל את עצמן, לומר לעצמן- מגיע לי! להעריך את עצמן מספיק כדי להרשות לעצמן, לתת להן ביטחון להחליט מה עושה להן טוב. רק להן.
אני יודעת שברגע שטוב להן בבגד, הן אוהבות את עצמן, כשהן אוהבות את הבגד ואת עצמן, הן שלמות, הן מחייכות, הן נותנות לי להרגיש- שעשיתי להן שינוי בחיים.
ואת כול זה אני עושה כי אני תופרת להן בגדים לפי מידתן, אחרי שהבנתי מהן צריכות או רוצות, הגוף שלהן שהוא יחיד ומיוחד מקבל מעטפת מושלמת, מדויקת, וזה גיים צ׳נגר רציני בעולם שלהן, זה לא עוד בגד, עוד פריט, זה משהו אחר וכאן כבר הבנתי,
שזו גם הדרך שלי להקשיב להן, להתייחס לכל בקשה או שריטה, לשים גם גבול ולצאת קצת מאזור הנוחות אם צריך כדי שהתוצאה תהיה מעולה.
זה תהליך, נכון, זה שואב המון אנרגיה, יש מלא נשים מדהימות שהייתה כימיה מדהימה והתאהבנו ממבט ראשון, יש כאלה שהן אגוז קשה לפיצוח, לא פשוטות בכלל ואיתן צריך יותר סבלנות ואורך רוח, יש כאלה שמאתגרות אותי ומהן אני גם לומדת, משתפרת, איתן זה תמיד נדמה למתבונן מהצד -וואו איזה סיוט! איתן אני מרגישה בבית, הן שותפות שלי בעצם, הן יוצרות איתי את העיצוב הבא שלי...
אז כן להיות מעצבת אופנה זה גם מתיש, כי אני בעלת עסק- אני בכל הכובעים, ויש בסוף היום משכורות ושכירויות וחשבונות, ומס הכנסה ומע״מ, וכ״כ הרבה תשלומים של הבדים וחומרי הגלם השונים, וכח אדם לגייס...
ועל כול התזמורת הזו צריך לנצח בצורה מתוזמנת לפי עונות, לפי מלחמות ומצבי הרוח, אז נכון זה לא פשוט, זה מאתגר והרבה פעמים זה מרגיש לא מתגמל!
אבל אני אולי כמו היונה, עפה ומחפשת יבשה, מחפשת יבשות והשראות, אולי כמו היונה של נוח במבול.
יצאתי פעם אחת וחזרתי כי לא כלו המים. אולי התעוררו בי ספקות?
יצאתי פעם שניה, חזרתי עם עלה של זית וכבר הרגשתי שיש לי את זה וצברתי מלא לקוחות..
יצאתי פעם שלישית ולא חזרתי -כי זהו הפעם כלו המים, אני על יבשה-אני על היעוד שלי, הקשת בשמים זורחת.
מצאתי בתוכי משהו נוסף למעצבת האופנה שהייתי כל השנים,
נבנה בתוכי משהו נוסף. היום אני נותנת לנשים שפוגשות אותי הרבה מעבר לבגדים לארון.
שתבוא עלינו שנה של חלומות והגשות, שנה של ימים טובים.
מירית
