15/07/2025
לא מדובר בתכשיט.
גם לא באירוע או במבצע.
מדובר בפלונטר...
יש משהו שברירי בעסק עצמאי של אישה אחת.
כשאני בטוב - לעסק טוב! כשאני פחות - גם לעסק פחות…
כל עסק כמו שלי, הוא פשוט המשך ישיר של מצב הרוח, של מצב החשבון, של מצב המדינה, של מצב הבית…
אני זה העסק והעסק הוא אני. לטוב ולרע.
אז מצב הרוח שלי נוכח מצב המדינה, לא משהו…
הימים הרבים הקשים משפיעים עליי מאד.
אני מיואשת, מתוסכלת ועצובה חלק גדול מהזמן.
חסרת אונים מצד אחד ומצד שני, כל מה שהייתי רוצה לעשות בלי הפסקה זה לדבר על החטופים,
על המתים, על המשפחות, על המחדלים.
רק למחות ולהפגין ברחובות.
קשה להחזיק את העסק במוד כזה.
אבל הרי לא נוותר! לא נסגור הכל. צריך להמשיך וליצור ולהתקדם ולקדם, כי אני אוהבת את העבודה שלי!
וכשהמקום העיקרי בו אנחנו אמורות לקדם ולפרסם את העסק שלנו הוא הרשתות החברתיות,
שם אני נדרשת לשדר עסקים כרגיל: לשעשע, לדייק, לגוון, להיות שנונה, מקורית, להראות נוכחות…
תמיד היה לי קשה לשווק ברשתות החברתיות.
זו פלטפורמה שאני בעדה, מבינה אותה, מתחברת, נמצאת בה כצורכת תוכן, אבל כשאני זו שצריכה לספק אותו, זה ממש בחריקת שיניים. בטח שעכשיו.
אצלי זה תקוע.
ואצל כל האחרות? אצל כולן הכל זוהר, מהמם, מושלם, מצטלם נהדר, מעורר קנאה! הכל פשוט נפלאאאאא!
אצלי לא הכל נפלא.
חשוב לי לדבר על זה –
על הפלונטר הזה, של להיות עצמאית בארץ בלתי אפשרית, במציאות בלתי מאפשרת.
על הקושי להפריד בין הדברים ועל התחושות הכנות
לצד כל הזהב היפה והאבנים המנצנצות.
תמיד האמנתי בלפרוק.
וגם בלדבר אמת. וזו לגמרי האמת שלי ושל העסק שלי.
* נ.ב.
התמונה היא ממש מהבוקר. לא מבוימת.
